ביום כ' בתמוז תש''י חוקקה הכנסת הראשונה את ''חוק השבות''. לחוק זה ייחסו חשיבות היסטורית מיוחדת במינה . בדברי הכנסת ניתן לקרוא על הצעות מרטיטות שהועלו בשעת חקיקתו: מישהו הציע להתפלל תפלת הודייה לכבוד החוק, אחרים הציעו לערוך את ההצבעה בעמידה, ובתום ההצבעה לשיר את ''התקווה''. חה''כ בר-יהודה הציע לקבוע בחוק כי סעיף 1 שלו, הקובע זכותו של כל יהודי להתיישב בישראל – לא יהיה נתון לשום שינוי, גם לא ע''י הצבעה בכנסת.
היום, בשנתה ה- 56 של המדינה, נראים פרטים כאלו כקוריוזה : הלא ''חוק השבות'', במקום להגדיל את מספר היהודים בישראל – פועל להקטנת אחוז האכלוסיה היהודית בארץ. נושא זה אינו מן הנעימים, עבור רבים ו''טובים''. עבור המימסד הישראלי בחינה מחדש של ''חוק השבות'' – היא סיוט: משרות שמנות רבות של אותם ''רבים וטובים'' עשויות להיות בסכנה!
איש כבר לא זוכר את התזה הציונית על ''בית ליהודים''. במקום זאת מדברים על ה''תרומה'' של העלייה למדינה. ה''סוכנות'' ומוסדות רבים מספור העוסקים ב''עלייה וקליטה'' – יוצאים מגדרם על מנת ''להוכיח'' את ה''תועלת'' שבקיומם ולהשיג תקציבים דשנים, ולשם כך יש צורך במספרים מתאימים, ב''תפוקה'' מרשימה.
במהלך השנה האחרונה הופיעו בכלי התקשורת בארץ פרסומים רבים על ארגונים של סלבים אתניים בישראל, ולאחרונה – רבו הכתבות גם על ''גלוחי ראש'', פרו-נאצים ואף נאצים כפשוטו, מבני ציבור המהגרים. עמדתם של כותבי הכתבות בעתונות בשפה הרוסית עשויה לעתים להיות אוהדת, אבל לרוב היא שלילית ביותר: כדוגמה אפשר לקחת את רשימתה של חה''כ מרינה סולודקינה בעתון ''נובוסטי ניידלי'' 20.03.03 . גברת סולודקינה מוקיעה את הארגונים של סלבים אתניים אשר קמו לאחרונה בישראל, דוגמת ''ברית הסלבים'': ''לי אישית הכל ברור היה מתחילת גל הפרסומים בעתונות בשפה הרוסית. זוהי פרובוקציה פוליטית, שלא הייתה חכמה גם לא הוסוותה טוב.''
יוצא מכאן כי עולים לא-יהודים מסויימים לא הצדיקו את האמון הרם שניתן בהם, והחלו להתארגן על בסיס אתני ( וכמה מהם – אף על בסיס אנטישמי), כאשר הם מכחישים ע''י כך את המנטרה הקלאסית של המימסד הישראלי, בדבר איזה ''זכאי חוק השבות ובני משפחתם'', חסרי צורה וזהות כביכול.
ההברקה העברית ''זכאי –חוק- השבות'' (ברוסית זה נשמע ארוך ומייגע, כניסוח ביורוקרטי מימי סטלין) החליפה מכבר את המלה ''יהודי'' על נגזרותיה בכל הסתעפויות המינוח הרשמי של ה''סוכנות'' ושאר ארגוני הספקים, המייבאים את ה''זכאים''. תועמלני הניסוח הסטליניסטי מתחילים להתעצבן, כאשר אוזניים רוסיות שורשיות מתחילות לבצבץ מתחת לכובע ה''סטנדרטי'' הזה.
כאשר הם מכנים את הקמת הארגונים הסלביים – ''פרובוקציה'', מציגים דוברי המימסד הישראלי את הרצוי בתור מצוי: אכן, אכן – מה מאוד היו רוצים הם כי הבעייה תתגלה כ''פרובוקציה''.
העמותה ''דמיר – לקידום הקליטה'' רואה עניין בהתייחסות לנושא הזה, אשר עלה בכלי התקשורת.
לדעתנו, הקמת הארגונים של רוסים אתניים מהווה מודד חי לכיוון מדיניות עידוד העלייה של שליטי ישראל. מודד כזה אפשר לראות גם בציור צלבי קרס וכתובות ''מוות לז'ידים'' בחוצות ערי ישראל.
חייבים לנתח את הסיטואציה: במהלך העשור שחלף, במקביל לעליית היהודים מחבר המדינות – התחולל תהליך התייסדות הפזורה הרוסית בישראל. חוגים פוליטיים עושים מאמץ עליון לערבב שתי תופעות אלה, להציג את האחת בתור האחרת. ברוח זו פועלים כלי התקשורת המגויסים כולם לצורך המשימה הזאת. ואילו בקרב אוכלוסיית חבר המדינות מזמן נפוצה הדיעה – הידיעה כי כל אדם, ללא תלות במוצא הלאומי שלו, יכול לקבל אזרחות ישראלית, ובלבד שישקיע מאמץ נאות, דהיינו ישלם כסף עבור מסמכים מזוייפים, ''נישואין'' וכיו''ב.
בכמה מהסרטים המוקרנים ברחבי רוסיה ניתן לשמוע מפי הדמויות הפועלות ביטויים חוזרים ונשנים כגון: ''אנתק מגע ואטוס לישראל'', או ''למה שלא אהפוך ליהודי, אסע לישראל ואתחיל לעשות חיים…''. ע''י כך התפשטו לישראל תופעות רבות המאפיינות את המציאות במרחב הפוסט-סובייטי : משטר ה''סבים'' – ''דדובשצ'ינה'' בשורות צה''ל, גדודים של ''הומלסים'', ו… אבוי, האנטישמיות הרוסית.
הקריאות אל הרוסים האתניים להתאחד ולהתארגן – נשמעות מזמן. פרסומים מדהימים על ''ברית הסלבים'' ודומיו – זוהי התחלה בלבד. ארגונים כאלה יקומו וירבו, ויצברו כוח. בשלב הבא יקומו גם ארגונים אתניים של אוקראינים, ואח''כ טטרים, ארמנים וכו'.
מישחקים ''סטטיסטיים''
כאשר המימסד מתאמץ להציג את הקמת הארגונים האתניים הרוסיים כתופעה חסרת שורשים – הוא עושה את הנסיון הנואש האחרון להסתיר את השינויים הרציניים שחלו במיבנה הדמוגרפי של אזרחי ישראל. לפני יום העצמאות תשס''ג פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים על אוכלוסיית המדינה – בסך הכל 6.7 מליון אזרחים, יהודים 5.4 מליון (81%), ערבים – 1.3 מליון (19%) . הוכרז בגאווה כי היהודים מהווים 81% מהאוכלוסיה, ''כמו בשנת הקמת המדינה''.ואילו באותיות קטנות צויין כי הקטגוריה ''יהודים'' כוללת את כל האוכלוסיה הלא-ערבית, לרבות נוצרים שאינם ערבים. אם נבחן את הרפסומים ה''סטטיסטיים'' לגבי העלייה, נגלה לאחר עיון מעמיק כי מסע הדיס-אינפורמציה, שאותו מנהלת ה''סוכנות'' ושותפיה, מתנהל בכיוונים דלהלן:
- לא מובאים נתונים על ההרכב הלאומי של העלייה בכל שנה ושנה, אלא על 10 –14 שנים אחרונות כולל הכל, דהיינו: מחביאים את הדינמיקה של ירידת אחוז היהודים בין העולים.
- ה''סטיסטיקה'' לא מתייחסת ליחסי יהודים ושאינם בקבוצות גיל שונות, דהינו: מטשטשים את השינויים הדמוגרפיים שיחולו במרוצת הזמן בהמשך.
- בתור ''יהודים לפי ההלכה'' כוללים באופן אוטומטי את כל הנכדים והנינים של יהודיות שמתו מזמן, וזיהוי ''הילכתי'' כזה לעתים קרובות מנוגד לזיהויים הלאומי והדתי, כרוסים ונוצרים לכל דבר.
- לא כוללים בנתוני ה''עלייה'' את אלפי האנשים, שאינם ''זכאי –חוק-השבות'', המגיעים לישראל כתוצאה מנישואין הנערכים בחוץ לארץ עם אזרחי ישראל שהם בעצמם עולים ''זכאי-חוק-השבות''.
כמובן, ישנו מספר ''משרדי שידוכים'' המספקים גם לישראלים הוותיקים את האפשרות לשאת אזרחיות של חבר המדינות.
אשר לתעשיית זיופי ה''יהדות'' וה''זכאות'' – הרי נושא זה אינו שייך לכאן, ומחייב לימוד בפני עצמו.
במהלך העשור האחרון הפכה מערכת העליה והקליטה לאימפריה - בעלת עוצמה אדירה, החולשת על משאבים עצומים ומעסיקה המוני עובדים. אילי ''הסוכנות'' ושותפיה לא מתכוונים לוותר על העוצמה הזו. מקורות סוכנותיים מסתירים את המישקל המעשי של לא-יהודים בקרב המהגרים לישראל. הם עושים זאת באמצעות סטטיסטיקה בלתי- אינפורמטיבית (כגון ללא הצגת החלוקה לשכבות- גיל וכיו''ב כאמור לעיל ). מתקיים מאמץ מתמיד לכסות באמצעות מדוכות-עשן הסברתיות - את העובדה כי ה''סוכנות היהודית'' הפכה לסוכנות- נסיעות עבור המהגרים הלא- יהודים.
תושב ירושלים יוסף שויחט עזר לנו לפזר במקצת את מסך העשן התעמולתי . לפני עלייתו ב- 2001 יוסף עבד במשך שש שנים בתור רכז העלייה בסניף ה''סוכנות'' בעיר טגנרוג שבדרום רוסיה. במהלך כל השנים הוא ניהל רישום סטטיסטי קפדני של כל העולים שעברו תחת ידיו, כשהוא רושם את הנתונים המתקבלים. במהלך שש השנים הצטברו נתונים המהווים חומר למחקר דמוגרפי צנוע. יוסף עשה מאמצים נואשים לשמור על האופי היהודי של העלייה, כאשר ליבו כואב נוכח שאיפתם של הפונקציונרים ה''סוכנים'' להגדיל את ''תפוקת'' העולים בכל דרך. הוא ניסה להכיר לציבור המתעתדים לעלות את ההיסטוריה ואת המסורת היהודית והישראלית, היה מקריא בפניהם מיצירות המופת של סופרים יהודים, ניסה לשכנע להימול. גישה זו עוררה גיחוך בלבד – הן מצד ה''עולים''- בכוח, והן מצד חבריו לעבודה. שייחט מציין שהמושג ''עובדי הסוכנות'' בחמ''ע כולל שתי קטגוריות: הישראלים, הממלאים את תפקידי הניהול, והעובדים המקומיים. היחס המספרי ביניהם הוא 1 : 10 . לפי דבריו , אצל הישראלים לעתים רחוקות מתעורר זיק של מצפון יהודי, ואז אפשר לשמוע אנחות בסגנון: ''אז מה זה אנחנו עושים...'', ''אז את מי אנחנו עומדים להביא...''. למרבה הצער, התעוררות זו חולפת אצלם חיש-מהר . אשר לאנשי ה''סוכנות'' המקומיים - הרי אלה בד''כ אנשים חסרי סנטימנטים כלשהם . בה במידה יכלו לעבוד בכל משרד אחר, אלא שהזדמנה להם העבודה ב''סוכנות היהודית''. לאט-לאט התגבשה המסקנה – מדיניותה של ה''סוכנות היהודית'' לקויה מהיסוד. מציאות מרה זו עוררה את יוסף למסור לפרסום את הנתונים שאסף. כמובן, העיר טגנרוג איננה כל חבר המדינות, ואף על פי כן , על דוגמתה ניתן לראות את יחסי היהודים ומי שאינם בהרכב האתני של העלייה בסוף שנות ה- 90 – תחילת ה- 2000 .
יוסף שויחט השתמש בכמה קטגוריות לגבי ההרכב האתני של העולים:
- יהודים לפי הרישום בתעודת הזהות הסובייטית (אלה הם בנים לשני הורים יהודים).
- צאצאי יהודים (בנים, נכדים, נינים)
- לא-יהודים אתניים (בני זוג של יהודים
- צאצאי יהודים, וילדים מנישואין קודמים).
אנו פנינו גם ל''סוכנות'' וניסינו לקבל נתונים כאלה לגבי חבר המדינות כולו. להלן תשובתו של דובר ה''סוכנות'' לשאלתנו:
'' הסוכנות היהודית אינה מנהלת רישום עולים לפי הקטגוריות שציינתם''.
לוח הנתונים ( נתוני מידגם מעיר טגנרוג 2001 - 1995 , נמסרו לנו ע"י יוסף שויחט ):
| דרגת קירבה | כמות | באחוזים | גילאים | ||||||||
| פחות מ-10 | 10-20 | 20-30 | 30-40 | 40-50 | 50-60 | 60-70 | 70-80 | יותר מ-80 | |||
| שני הורים | 108 | 18 | - | 3 | 7 | 11 | 18 | 13 | 32 | 18 | 6 |
| אם | 84 | 14 | 5 | 27 | 8 | 15 | 11 | 13 | 2 | 2 | 1 |
| סבתא מצד אם | 53 | 9 | 6 | 24 | 14 | 8 | 1 | - | - | - | - |
| סבתא רבה( סבתא של אם מצד אמה) | 12 | 2 | 6 | 6 | - | - | - | - | - | - | - |
| אב | 75 | 12 | 8 | 11 | 19 | 6 | 17 | 8 | 6 | - | - |
| סבתא מצד אב | 26 | 4 | 3 | 17 | 5 | - | - | 1 | - | - | - |
| סבתא רבה מצד אב | 7 | 1 | 4 | 1 | 2 | - | - | - | - | - | - | -
| סבא מצד אם | 42 | 7 | 8 | 16 | 14 | 4 | - | - | - | - | - |
| סבא מצד אב | 28 | 45 | 20 | 12 | 13 | 3 | 5 | - | - | - | - |
| סבא רבה | 24 | 4 | 18 | 6 | - | - | - | - | - | - | - |
| לא יהודים | 132 | 22 | 1 | 5 | 28 | 45 | 20 | 12 | 13 | 3 | 5 |
ננסה אם כן לעקוב אחר המגמות בהרכב העלייה. נחלק את כלל מספר העולים לשתי קבוצות:
- מתחת לגיל 40, ''ב''' – מעל גיל 40.
- לא-יהודים גמורים – 79 אנשים (19.6% ),
- יהודים לפי רישום – 21 (5.2% ),
- צאצאי יהודים – 303 (75.2%), כאשר
ביניהם 194 (48.1% מכלל הקבוצה ''א'') – נכדים ונינים של יהודים.
אם כן, בקבוצה ''א'' 262 – הם לא-יהודים גמורים וכן צאצאי יהודים בדור שלישי ורביעי, ואילו 141 (קצת יותר משליש) – הם יהודים או בנים של הורה יהודי.
היהודים לפי רישום, בנים לשני הורים יהודים – מהווים בקבוצה זו 5.2% , ומתחת לגיל 30 - .1.6%
- הקשישה – המצב שונה לגמרי:
- לא-יהודים גמורים – 53 (26.25),
- יהודים לפי רישום 87 (43.1% ), צאצאי
- יהודים – 62 (30.7%), ויש רק שני צאצאים בדור שלישי (0.9%).
- 157 יהודים ובנים להורה יהודי (67 מאלה – למעלה מגיל 60 ).
המגמה אם כן ברורה – אחוז היהודים בין העולים פוחת בהכרח הן ע''י התמותה בקבוצה '2'', הן ע''י הילודה בקבוצה ''1''.
כאן המקום להציץ אל התנונים של יוסף שויחט בהיבט ה''זוגי'' שלהם:
מתוך כלל 605 העולים – (האמור בלשון זכר להלן חל על שני המינים)- ילדים עד גיל 18 – 178 ;
- רווקים, גרושים ואלמנים – 159 ;
- נשואים – 268, כלומר 134 זוגות, ומבין אלה:
- 11 זוגות – שני בני הזוג יהודים לפי רישום; 37
- זוגות – יהודי לפי רישום ולא-יהודי גמור; 81
- זוגות – צאצא של יהודי ולא-יהודי; 4
- זוגות – יהודי לפי רישום וצאצא של יהודי;
- 1 זוג – שני צאצאי יהודים.
פרט מדהים בכל האמור:
מבין 11 זוגות שבהם שני בני הזוג בנים להורים יהודים – לא היה אדם אחד צעיר מ- 60 .ובכן, אחוז הלא-יהודים בין העולים יילך ויגדל בהכרח. התהליך הזה מתרחש בארץ עקב דינמיקה טבעית גם ללא המשך הזרמת הלא-יהודים.
בעצם, ירידת אחוז היהודים – היא תופעה כלל-ישראלית. זה קורה ע''י הילודה הגבוהה של ערביי ישראל וזרימה מתמדת של עובדים זרים, שחלקם משתקעים כאן. בינתיים נצנצה בכלי התקשורת ידיעה על הקמת ארגון ציבורי חדש: ''רוב יהודי'', ופניותיו לשלטונות המדינה.
נראה, שישראלים אחדים החלו לחוש את חומרת הבעייה.
שמא מאוחר מדי?!..
זלמן גיליצ'נסקי
2004 Mar 30
