( היש עתיד למדינה היהודית ) ?

...דוד רופייזן, יהודי מפולין, הפך לנזיר קתולי ששמו האח דניאל. הוא דרש להכיר בזכותו לעלייה, כיוון שנולד לאם יהודיה. במהלך הדיון התברר שהאח דניאל התכחש ליהדותו, ולכן הבג''ץ החליט כי ''אין להכיר בו בתור יהודי בעל זכות לשבות''. השופטים אף הוסיפו כי אבות הציונות, וגם סתם יהודים פשוטים – לעולם לא היו מכירים בנוצרי מאמין – בתור אדם יהודי. אדם כזה רשאי, כמובן, לבקש לאפשר לו מגורים בישראל ( כמו כל לא-יהודי אחר), אבל אינו זכאי לא לאזרחות ישראלית, ולא להטבות של עולה חדש. בסופו של דבר האח דניאל אכן התיישב בישראל וחי כאן שנים ארוכות

עד לפטירתו לפני שנים מספר.

עיוותי ''חוק השבות''

לסיפור דלעיל נודעה השפעה רבה על קבלתם בשנת 1970 של שני תיקונים ל''חוק השבות'' – סעיפים ''4 א'' ו- ''4 ב'' . בהתאם לאמור בסעיף ''4 ב'' יהודי שמשתייך לדת אחרת – אינו זכאי לאזרחות ישראלית ( הדוגמא: האח דניאל). ואילו בן-המשפחה הנוכרי שלו – זכאי גם זכאי. גם אם יהיה גלח פרבוסלבי עם צלב, או אימאם מוסלמי חבוש מצנפת לבנה – יקבל גם יקבל את תעודת העולה מידי עובדי משרד הקליטה: החוק הוא חוק. במלים אחרות, אלמלא היה האח דניאל יהודי, אלא היה, למשל, נכד של יהודי – הרי לפי התיקון החדש היה מקבל אזרחות מיד.

סעיף ''4 א'' קובע מי הם בני המשפחה של יהודי הזכאים לעלות: בני זוג, ילדים, נכדים, בני זוג של ילדים ושל נכדים.

ייתכנו סיטואציות גרוטסקיות:

נתאר לנו איזה עלם-חמד, ונקה ז'וקוב שמו (על-פי הסיפור הנודע של צ'כוב : נער כפרי כותב אל סבו בכפר – סבא רחימאי, קח אותי מפה, למען יש''ו..), שנולד במשפחתו של כומר פרבוסלבי. סבו של ונייה (מצד אביו) היה יהודי, ואילו אימו – בת למשפחה יהודית, שהתנצרה. לפי סעיף ''4 ב'', חוק השבות אינו חל על אימו של ונייה, אבל חל גם חל – על אביו הכומר! ואילו וניה בעצמו? הוא זכאי ''חוק השבות'' הודות לסבא היהודי שלו (מצד האב; ואולי – גם בגין סבא וסבתא שלו מצד האם?)

וכאן נשאלת השאלה: אילולא היה לוונייה סבא-יהודי מצד האב, ואילו הוא עצמו היה נוצרי אדוק, או גם לא היה נוצרי אדוק? האם מספיק שסבא וסבתא מצד האם היו יהודים, כדי להיות זכאי חוק השבות, או שהתנצרותה של האם מנתקת את הקשר של צאצאיה ליהדות ?

אותו סעיף ''4 ב'' משייך ליהודים גם את המתגיירים. בואו נתאר לעצמנו איזה צ'יף של שבט נידח, שהתגייר. האם הופכים לזכאי חוק השבות כל צאצאיו הרבים-מספור? לרבות את אלה שנולדו זמן רב לפני גיורו של הצ'יף? כל ילדיו ונכדיו? אין שום אמירה מפורשת על כך בחוק. למעשה, נוהגים להחיל את חוק השבות על כל אותן קטגוריות של קרובי משפחה, המנויות בסעיף ''4 א'', גם לגבי המתגיירים ומשפחותיהם. ומה יקרה, אם המתגייר ינטוש את האמונה החדשה וישוב לחיק דתו המקורית (נצרות, איסלאם, בודיזם וכן הלאה) ? האם ישללו את אזרחותו הישראלית? ומה עם קרוביו? האם יוכלו לאחר מכן להישאר אזרחים ישראלים? הלא גם מקודם הם לא הציגו את עצמם בתור יהודים? חוק השבות (ושום חוק ישראלי אחר) לא מספק כל מענה לשאלות אלה. אומנם, התקופה שבה התחוללה הסערה הציבורית מסביב ל''אח דניאל'' – חלפה מזמן, הזהות הדתית של המהגרים מזמן לא מעניינת את הפקידים; ואילו קביעת החוק בעניין ''יהודי שהמיר את דתו'' (סעיף ''4 ב'') – הפכה לפורמליות ריקה מתוכן.

מתנה לחג-יובל

הסוכנות היהודית לארץ ישראל, או ''הסוכנות'' – הוקמה ב- 1929. מבחינה פורמלית – זהו ארגון מתנדבים יהודי בינלאומי, שמרכזו בירושלים. פעם התיימרה הסוכנות היהודית לייצג את העם היהודי בפני שלטונות המנדט הבריטי ובפני המעצמות, עסקה בעלייה, בהתיישבות ובשירותי רווחה. לאחר 1948 רוב התפקידים שנודעו ל''סוכנות'' – עברו לידי המוסדות הישראליים הממלכתיים. עם הזמן נקבעו ל''סוכנות'' תפקידים בתחומי העליה והחינוך היהודי. כאשר החל מסוף שנות ה- 70 סגרו שלטונות בריה''מ כמעט לגמרי את העלייה, נאלצה ה''סוכנות'' לעסוק בעיקר בחינוך היהודי בארצות המערב, כשהיא למעשה מבצעת כפל-תפקידים בצד הארגונים היהודים השונים. ואלמלא גל העלייה מבריה''מ (ובהמשך מחבר העמים) – ייתכן שה''סוכנות'' הייתה אמורה להתפרק מחוסר חפץ בה. ואילו מאז אותו גל העלייה הפכה הסוכנות למערך ענקי, אשר לרשותו כוח אדם עצום ומשאבי עתק. ראשי ה''סוכנות'' לא מתכוונים לוותר על כל הכוח המצוי בידיהם. על מנת להמשיך ולהחזיק בו – יש צורך ב''נתוני עליה גבוהים''. כיצד להשיג אותם? הנה קטע מתוך ראיון של עמוס להט – ראש המחלקה לחבר העמים ב''סוכנות'' (פורסם בעתון הישראלי בשפה הרוסית ''רוסקי איזראילטיאנין'' 13.08.02) .

העתון מספר: ''למשל, לא מזמן הגיעו כמה מאות עולים מהעיירה הרוסית שצ'דרינסק. הכל יודעים היטב, באיזה אופן גויסו האנשים האלה. במקומון הופיעה מודעה: ''יתכן, שיש לכם זכות עלייה לישראל, ואתם עדין לא יודעים זאת! בואו ל''סוכנות'' לבדוק אם יש לכם שורשים יהודיים !'' האנשים הגיעו: מישהו נזכר שסבו היה נכד לסבתא יהודייה מצד אימו; ואם כן הוא עצמו – נכד של יהודי ויש לו זכות לעלות לישראל עם כל משפחתו. מישהו הציע גרסה שאביו היה ילד של יהודי מחוץ לנישואין. עמוס להט מתפלא: ''מה רע בכך, שעזרו לאנשים לגלות את השורשים היהודיים שלהם?''

לקראת יובל ה-75 של ה''סוכנות'' הגיעה ידיעה מסורייה האוייבת. בחודש פברואר 2004 פורסם שם ספר על יאסר ערפאת. המחבר – חבר הנהגת אש''ף ד''ר ראזי חוסיין טוען כי לערפאת יש שורשים יהודיים.

חוסיין כותב כי הראיס כלל לא קשור לחמולת אל-חוסייני, כפי האגדה המייחסת לו קרבה זו, - אלא שורשיו נטועים בכפר היהודי-מרוקני אל-קידווה. לפי דברי הספר החדש, בן דוד של ערפאת מוסא אל-מוגרבי אישר שמוחמד עבדול ראוף ערפאת אל-קדווה אל-חוסיני הוא שמו הבדוי, והאיש מסתיר את מוצאו היהודי. המחבר טוען כי דבריו של ערפאת שהוא נולד בירושלים – בדותה, למעשה הוא נולד בקהיר. זה קרה לאחר שאביו היהודי של ערפאת הגיע ממרוקו לירושלים, התחתן שם עם בחורה ערבייה ובהמשך עבר אתה לקהיר.

ללא קשר למידת אמינות תגליותיו של ראזי חוסיין, נרשה לעצמנו לשאול שאלה פרובוקטיבית:

למה שה''סוכנות'' לא תתחיל לחפש שורשים יהודיים בקרב הערבים – הישראלים והפלשתינאים?

הלא ידוע, כי כפרים ערביים שלמים בארץ הם ממוצא יהודי. היבול כאן עשוי להיות מרשים פי כמה מאשר בחבר העמים, שמאגריו כבר סחוטים כמו לימון. והכל - כאן, על אתר. כדי להיות נאמנים לאמת ההיסטורית, מייד נציין שממשלות ישראל כבר דנו בפרויקטים מסוג זה. למשל, בשנת 1985 דנו ב''השבה ליהדות'' של תושבי כפר צוריף ( כ- 25 ק''מ מדרום לירושלים, השוכן במקומו של יישוב המוזכר בתנ''ך עין צורף), שתושביו היו יהודים, לפי המשוער , עוד לפני 500 שנה. תהליך ה''השבה'' היה אמור לכלול הוראה מתאימה של הרבנות הראשית, תוכנית לימודים, גיור, ולבסוף – הענקת זכויות עולה לתושבי הכפר והפיכת צוריף ליישוב ישראלי. פרויקט דומה נדון גם בשנת 1998 . תוצאות המחקרים הצביעו על חוסר- סיכוי ועל הסכנות הטמונות ברעיונות אלה בתקופה הנתונה, יען כי ''צאצאים'' אלה לא רואים את עצמם כיהודים'' (!!! – הלוואי מארגני ה''עלייה'' מחבר העמים גם היו חושבים בכיוון זה..- ז.ג.)

קטעים מהדו''ח הנ''ל, המסווג באופן רשמי, פורסמו בעיתון ''מעריב'' ע''י אלכס סומך.

סטטיסטיקה לקראת פוגרום

לפי נתוני הלמ''ס שפורסמו בחודש פברואר 2004, 450 אלף ילדים ישראלים בגיל עד 14 שנה – מוסלמים. בסך הכל יש בישראל 1 מליון ו-70 אלף מוסלמים – 16% מכלל האזרחים, ו- 82% ממספר האזרחים הערבים. לפי נתוני תחילת 2004 הגידול הטבעי במגזר הערבי היה 3.4% (השיעור הגדול ביותר מכל המדינות הערביות), ואילו במגזר היהודי נתון זה הוא רק 1.4%. רק 3% מערביי ישראל הם בני 65 ומעלה, ואילו בקרב היהודים – 12%.

10% מהיהודים הם, לפי נתוני הלמ''ס , נעדרים, דהיינו הם ישראלים המתגוררים בחו''ל ואינם מתכוונים לחזור. במהלך השנים האחרונות כל שנה עוזבים את ישראל 15-20 אלף יהודים (לפי נתוני האוניברסיטה העברית).

הממסד הישראלי רואה את פתרון הבעיה הדמוגרפית בהשלמת המגזר הלא-ערבי ע''י מהגרים מחבר העמים וממדינות אחרות. מכאן המוטו: ''עוד מליון עולים!''. רוצים להציב את הסלאבים מול הערבים, כדי לחסום ולו במעט את ההתפשטות הדמוגרפית הערבית.

קבלנים ומנהלי כוח אדם אף הם מעדיפים לא להתעסק עם הערבים, ולייבא במקום זה עוד ועוד רומנים, אוקראינים, תאילנדים, פיליפינים, אפריקאים וכיו''ב. רבים מאלה לא יצאו מכאן לעולם. הם מקימים משפחות, מולידים ילדים, משתקעים לתמיד. באופן קבוע נמצאים בארץ בין 300 אלף לחצי מליון עובדים זרים ( כמחציתם – לא חוקיים). שר הפנים אברהם פורז שב ומעלה את רעיונו להעניק אזרחות לעובדים זרים.

כתוצאה ממדיניות זו הרוב היהודי (הישנו עדיין?) הולך ומתמוסס.

אם אין אני לצ'ילי מי לי

ביוזמתם של שר התפוצות נתן שרנסקי וראש ה''סוכנות'' סלאי מרידור – צוין בישראל, ב-27 לינאור 2004, יום המאבק באנטישמיות...בחו''ל. האירוע זכה ל''פמפום'' אדיר בכלי התקשורת.

בואו נשים לב למהלך ההתפתחות.

עוד ב- 1999 הועלה בכנסת נושא האנטישמיות באירופה, וכן ההצלחות של כוחות הימין באוסטריה ובשווייץ. הרב מיכאל מלכיאור, שר התפוצות דאז, הודיע כי הממשלה החליטה לשדרג את אתר האינטרנט העוקב אחר הגילויים האנטישמיים בעולם, וכי הוא, מלכיאור, יהיה מעתה מנהלו של האתר הזה, וכן ירכז את המאבק באנטישמיות במישור הגלובלי. השר הודיע חגיגית כי הוא יעשה זאת בכל הרצינות והנחישות ( לפי פרסומי אתר הכנסת מ- 13.10.1999).

כמו רקע להודעה דרמטית זו – שימשה הידיעה, אשר הופיעה בתקשורת כעבור יומיים, על כך שב-15.10.1999 בוצע פוגרום בשלושה בתי כנסת בבני ברק, שכלל חילול והשמדה של תשמישי קדושה וציור כתובות ''יחי היטלר'', לפי מיטב המסורות הנאציות. הפעולה בוצעה בידי בני-נוער עולים.

וכה היתה תגובתו של מלכיאור לכשהתבקש להתייחס לאותה התרחשות, כמו גם לשורה של התרחשויות דומות קודמות:

ניתן לפתור את הבעיה ע''י הרחבת מערכת החינוך היהודי בקרב העולים החדשים, שתלמד אותם את יסודות היהדות ברוח של פתיחות ומתינות, דהיינו באופן כזה שיקנה לעולים הלא-יהודים את החיבה למסורת היהודית.

...והרי מושג ה''צדק'' תמיד כולל שני מרכיבים – פיצוי הקרבן (פיצוי כספי, פיסי, נפשי) והענשת האשם...

את מסורתו של מלכיאור המשיך יורשו בתפקיד הלוחם הממלכתי הראשי נגד האנטישמיות (בחו''ל) – שרנסקי. ללא לאות הוא הולך ומעלה רעיונות מתוחכמים לחיסולו של נגע האנטישמיות (בחו''ל). לדוגמא: ''בירושלים מתכנסים הלוחמים המקצועיים נגד האנטישמיות. ב-30 ביולי, במלון ''לרום'' יתקיים פורום בינלאומי רב-משתתפים המוקדש להתפרצות המחודשת של נגע זה. מיטב המוחות היהודיים – מדענים, פוליטיקאים, פוליטולוגים – יעשו ככל יכולתם כדי לגבש המלצות עבור האנושות הנאורה, כיצד למנוע התדבקות בנגע זה..'' כן, מן הראוי לציין שהמפעל החשוב, כפי שצוין באותה כתבה, ''אורגן וממומן ע''י המשרד לענייני ירושלים והתפוצות, בראשותו של השר נ.שרנסקי''.

מיותר לציין, ש''הלוחמים המקצועיים באנטישמיות'' התכנסו ב''לרום'' על חשבון משלם המסים הישראלי. מי שם לב לקטנות, להילחם – אז להילחם. מיליונים רבים כבר הוצאו לפרויקטים אנטי-אנטישמיים רבים.

ומה בנוגע לאנטישמיות המקומית, כאן ועכשיו? כפי שצוין בכתבה המצוטטת, מארגני הכנס בירושלים ''ככל הנראה לא מתכוונים להכניס את האורחים לעניינים של בעיות מבית. נסתדר לבד''. נו, מה נאמר: יוצאי בריה''מ-לשעבר זוכרים היטב את הסגנון הזה, של דיון בבעיות העולמיות, האמתיות והמדומות, תוך העלמת בעיות חריפות וממשיות מבית, האמתיות תמיד. ולכשהתכנסה בירושלים הועידה המתוקשרת ''נגד האנטישמיות'' – דובר בה אך ורק על האנטישמיות בחו''ל. על פעולות אנטישמיות בישראל- אף מלה. אומנם, היו נציגים שהתקשרו לעמותת ''דמיר'' (המרכז למידע וסיוע לנפגעי אנטישמיות בישראל) והביעו פליאה על כך שפרסומים שלנו לא הוצגו בפני באי הועידה. ואולם נציג של ''דמיר'' שהגיע לוועידה לחלק את הידיעון של ה''מרכז'' – סולק מייד מהמקום. באמת, כבר אמרנו: אין להכניס את האורחים לבעיות מבית!!

למרבה התדהמה, את העיסוק בנושא הגילויים האנטישמיים בישראל מנסים לאסור לא רק כלפי חוץ – אלא גם כאן, במקום ההתרחשויות. חבר ''דמיר'' שעיה קליימן מספר:

- ב- 25 באוגוסט 2002 התקיים באשדוד מפגש של יוצאי הגטאות והמחנות עם חברת הכנסת מרינה סולודקינה. בין השאר, גם אני רציתי לשאול שאלה המטרידה אותי.דהיינו: באיזו דרך יכולים אזרחי ישראל להגן על עצמם מפני פעולות אנטישמיות, לאילו ערכאות לפנות בנושא זה? אבל לא הניחו לי להציג את השאלה. ברגע שהזכרתי כי בישראל קיימת תופעת אנטישמיות, נשמעה גערתה הרמה של סולודקינה: "זו פרובוקציה! רוצים לסכל את המפגש, רוצים לסכסך בינינו לבין הסלאבים – תפסיק!'' מייד הגיע מאבטח חמור-סבר. כמובן, לקחו ממני את המקרופון בכוח. משהו דומה מאוד התרחש במהלך פגישתה של חברת הכנסת סופה לנדוור עם הבוחרים. תגובתה של גברת לנדבר לשאלתי הייתה כדלהלן:

''אתה רוצה לסכל את המפגש? כמה שילמו לך?''

ביום 18.07.03 , היום בו הודיעו העיתונים על נחיתת הכוחות הלוחמים באנטישמיות במלון הירושלמי, פורסמה גם ידיעה מסוג אחר:

''תושב תל-אביב בן 36 הגיש תלונה בתחנת המשטרה "ירקון": הוא הוכה לאור יום באמצע שד' בן-גוריון בידי בריונים שהתגדרו בצלבי-קרס על חולצותיהם. עובר-האורח העיר להם, ובתגובה זכה לחבלות גופניות שבגללם נאלץ לפנות לטיפול רפואי''.

..ראש ה''סוכנות'' סלאי מרידו המציא, ככל הנראה, פטנט נוסף לצמצם את התופעות האנטישמיות (בחו''ל, כמובן) – לרכז את האנטישמים בישראל. וה"סוכנות'' פועלת בהצלחה רבה בתחום זה.

כדאי לחשוב, לחשוב היטב על עומק האבסורד: הלא המדינה היהודית נחלמה והוקמה דווקא במטרה להושיע את היהודים מהגילויים האנטישמיים בארצות פזוריהם.

מה מדויקים דבריו של תושב רמת-גן יעקב הוכברג, המתאר את הסיטואציה ע''י משל משעשע:

''זוכרים את סיפור הילדים הישן והמצחיק על ילד המספר את חוויותיו אחרי מעבר לדירה חדשה? ''בספה הישנה היו המון פשפשים. הורים החליטו לא להעביר אותה לדירה החדשה, וקנו ספה חדשה. אבל אני בשקט-בשקט העברתי איזה שניים-שלושה מהספה הישנה – אל החדשה. ועכשיו יש לנו בספה הרבה-הרבה פשפשים!'' דומה שזה מה שקרה לנו בישראל עם האנטישמים – לשווא קיווינו לעזבם ב''ספה הישנה'' ''.

ישראל – האלטרנטיבה?

הנציגים הישראלים הרשמיים אוהבים במיוחד לחלוק מרעיונותיהם בנושא ''האלטרנטיבה להתבוללות, שמציגה מדינת ישראל''. בתוך כך, הפעלתנות במישור הוקעת האנטישמיות בחו''ל- נמצאת ביחס הפוך למידת הנכונות לטפל בגילויים המקומיים של שנאת היהודים. על אף מאות ידיעות שהתפרסמו בשנים האחרונות, המדווחות על פעולות אנטישמיות בישראל – הרשויות הישראליות לא גינו במלה וגם לא בחצי מלה את התופעה האבסורדית והמחפירה הזאת, המתחוללת כאן ועכשיו.

ילנה רנד עלתה לישראל בשנת 1998, והיא בת 13 . בארץ מוצאה למדה בבית ספר רגיל, לא יהודי. מעולם לא הסתירה את יהדותה, ופעם אפילו הכינה בבית ספרה הרצאה על חגים יהודיים. לא סבלה מיחס עויין מצד תלמידים אחרים. לאחר שעלו לישראל, החלה ילנה לבקר, במקביל לבית הספר, גם בפנימיית יום ''אולימפוס" בכפר-סבא, המשרתת את ילדי העולים. מהתחלה נדהמה הילדה לגלות אצל בני נוער את אווירת העוינות והשטנה כלפי כל דבר יהודי. מתוך קבוצה של 50 בני נוער עולים הייתה ילנה היחידה שזיהתה את עצמה עם העם היהודי. את הרוב הגדול היוו נכדים ונינים של יהודים, או סתם בני משפחה לא יהודים. כעבור זמן לא רב הילדה החלה להיות קרבן להסתה. גם חטפה מכות. לא כל בני הקבוצה נטלו חלק ברדיפתה, אולם איש לא התייצב להגנתה.

לדוגמה, פעם היה מקרה כדלהלן. הקבוצה החליטה להיכנס לכיתת המחשבים ללא אישור ההנהלה ולגלוש להנאתם באתרי אינטרנט ''חמים''. התוכנית נודעה להנהלה ולא יצאה אל הפועל. בקבוצה החל בירור: מי מסר?

הוחלט פה אחד- ''אף אחד לא היה מסוגל לעשות זאת חוץ מהכלבה היהודייה''...

הרדיפה החלה מאז שהוקרן סרט על השואה. ילנה פרצה בבכי. מאותו רגע – שהייתה ב''אולימפוס'' מצטיירת לה כחלום-בלהות. באופן קבוע החלו להטיל לפניה צילומים שצולמו מתוך ספרים על השואה, בצירוף גידופים. לשאלה, האם ניסתה להתלונן בפני ההנהלה, או אולי במשטרה, ילנה עונה: ''עליתי לישראל עם אימי וסבתי. הקליטה לא הייתה קלה, לא רציתי להכביד עוד יותר עם הבעיות שלי...''

נושא השואה מופיע באופן קבוע בתלונות על האנטישמים בישראל. נדמה, כי היחס לשואה מהווה מדד מסוים להלך-רוחם של מהגרים לא-יהודים. אצל חלקם – היחס מתבטא בהשתתפות בצערם של קרבנות השואה, ואילו אחרים – משבחים את גישתו של היטלר ל''פתרון הסופי'': ''הלא היטלר צדק''... הרוב מגלים אדישות מופגנת לנושא כולו. בישראל, לאור העיסוק הרב בנושאי השואה – בולט יחס זה שבעתיים.

במיוחד יש הרבה תלונות על גילויים אנטישמים מצד תלמידים דוברי רוסית. מורים-עולים הם בין הכותבים הקבועים אל ''המרכז למידע וסיוע לנפגעי האנטישמיות בישראל''. הנה דוגמה אופיינית: מורה שלחה תלמיד דובר רוסית אל מנהל בית הספר, לאחר מעשה התפרעות. תגובתו של התלמיד הייתה:

''ז'ידובקה! אדם רוסי לא יעשה כך!''

יעקב סגל, מורה בקריות, מספר: ''נתתי שיעור – זכרון ביום השואה. הכיתה הורכבה מילדי העלייה האחרונה. לא רציתי שהשיעור יעבור מתוך שעמום-שבשגרה, מה שמאפיין אירועים רשמיים רבים ביום השואה. התברר שרוב התלמידים כלל לא שמעו על השואה. רציתי לעורר את הכתה והצבתי שאלה: מה הן, לדעתם של התלמידים, הסיבות לאנטישמיות? ואז קרה דבר-מה לא צפוי. הכתה המשועממת פתאום התפרצה בתשובות סוערות:

- היהודים ייחנקו בשביל קופייקה (פרוטה).

- היהודים הם ערמומיים וחודרניים.

- היהודים חושבים שהם הכי חכמים, ואת השאר הם חושבים למטומטמים.

מעולם עד אז, במהלך השנים הרבות שעבדתי בהוראה, לא חשתי כזה ייאוש וכזו הרגשה של חוסר-אונים..''

ומה כבר אפשר להוסיף למלים אלה.

ביום כ' בתמוז תש''י חוקקה הכנסת הראשונה את ''חוק השבות''. לחוק זה ייחסו חשיבות היסטורית מיוחדת במינה . בדברי הכנסת ניתן לקרוא על הצעות מרטיטות שהועלו בשעת חקיקתו: מישהו הציע להתפלל תפלת הודייה לכבוד החוק, אחרים הציעו לערוך את ההצבעה בעמידה, ובתום ההצבעה לשיר את ''התקווה''. חה''כ בר-יהודה הציע לקבוע בחוק כי סעיף 1 שלו, הקובע זכותו של כל יהודי להתיישב בישראל – לא יהיה נתון לשום שינוי, גם לא ע''י הצבעה בכנסת. היום, בשנתה ה- 56 של המדינה, נראים פרטים כאלו כקוריוזה : הלא ''חוק השבות'', במקום להגדיל את מספר היהודים בישראל – פועל להקטנת אחוז האכלוסיה היהודית בארץ.

ערב יום העצמאות השנה כמו לפני כל יום עצמאות מדי שנה, פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את הנתונים על הרכב האוכלוסייה בישראל. הודיעו לנו בגאווה ששיעור היהודים באוכלוסיית המדינה עומד על 81% - כפי שהיה גם בשנת הקמת המדינה. אך באותיות קטנות נכתב שבהודעה זו המונח "יהודים" מתייחס לכל האוכלוסייה לא ערבית, הכוללת גם נוצרים לא ערביים...

בדצמבר 2001 נשלחתי ע"י הסוכנות היהודית לפקח על הלימודים לפי התוכנית "זהות יהודית",תוכנית הפועלת בכל המדינות של ברה"מ לשעבר וכוללת לימודי היסטוריה יהודית,דת ומסורת.

האתר www.darkon.ru מציע לגולשיו לרכוש דרכון ותעודת זהות של ישראל תמורת 10,000 יורו. במשרד הפנים מבטיחים: "הנושא ייבדק "

10000 יורו - זה מה שצריך היום אזרח רוסי כדי לקבל אזרחות ישראלית, כך לפחות מצהיר אתר האינטרנט הרוסי: www.darkon.ru . האתר מציע את שירותיו לכל מי שמעוניין לעלות ארצה, ולקבל תעודת זהות ודרכון ישראליים מבלי להמתין חודשים ארוכים כנדרש.

האתר מפרט את האפשרויות הקיימות לקיצור ההליכים, ורומז בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים על קשריו היעילים במשרד הפנים ובקונסוליות הישראליות באירופה.

בדיווחי הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה על שנת 2002 מופיע נתון כי הלא-יהודים מהווים 25% מאוכלוסי המדינה, היינו ב- 2% יותר מאשר בשנת 2001. ואילו על-פי הנתונים האחרונים של ''המרכז לחקר ההתבוללות'' שליד אוניברסיטת בר-אילן - יש בישראל 28% לא-יהודים. שני המוסדות המכובדים דלעיל אינם טורחים, לצערנו, לציין את מגמת השינוי...